מה זה תפילין, ומה כתוב בתוכן?

שתי קופסאות עור שחורות, רצועות, וקשר. מי שראה מניחים תפילין יודע בערך איך זה נראה, אבל השאלה מה בדיוק יש בפנים נשארת לרוב פתוחה. אז נפתח את הקופסה, לפחות במילים.

ארבע פרשיות, וזהו

בתוך הבתים יש קלפים כתובים, וארבע פרשיות בלבד. ערוך השולחן, ספרו ההלכתי המקיף של הרב יחיאל מיכל עפשטיין, פותח בזה את הלכות כתיבת התפילין ומונה אותן:

מצות תפילין שיכתוב ארבע פרשיות אלו: "קדש לי כל בכור" עד "מימים ימימה", "והיה כי יביאך" עד "בחזק יד הוציאנו ה׳ ממצרים", ופרשת "שמע" עד "ובשעריך", "והיה אם שמוע" עד "על הארץ".

(ערוך השולחן, אורח חיים, סימן ל״ב, סעיף א׳)

שתי הפרשיות הראשונות לקוחות מספר שמות ועוסקות ביציאת מצרים, ושתי האחרונות מספר דברים והן "שמע ישראל" ו"והיה אם שמוע". המשותף לארבעתן הוא שבכולן מופיע הציווי עצמו, למשל "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים, פרק ו׳, פסוק ח׳).

ולמה דווקא הן? ספר החינוך, שמונה ומסביר את מצוות התורה, עונה על זה ישירות:

והעניין בארבע פרשיות אלו יותר מבשאר פרשיותיה של תורה, לפי שיש באלו קבלת עול מלכות שמים ואחדות השם, וענין יציאת מצרים שהוא מכריח אמונת חידוש העולם והשגחת האל בתחתונים. ואלו הן יסודות דת יהודית, ולכן נצטוינו להניח יסודות אלו כל היום בין עינינו ועל לוח לבנו.

(ספר החינוך, מצווה תכ״ב)

במילים פשוטות: שתי הפרשיות מספר דברים הן ההצהרה על אחדות ה׳ וקבלת עול מלכות שמים, ושתיים מספר שמות, שעוסקות ביציאת מצרים, הן לדבריו העדות לכך שהעולם נברא ושהקב״ה משגיח על הנעשה בו. ספר החינוך קורא להן "יסודות דת יהודית", ולכן דווקא אותן קושרים על הגוף.

בית אחד מול ארבעה בתים

וכאן ההבדל המבני בין שתי התפילין, שרוב האנשים לא מודעים לו. הרמב״ם מנסח אותו במשפט אחד:

כיצד כותבין את התפילין של ראש כותבין ארבע פרשיות על ארבע קלפין וגוללין כל אחד ואחד לבדו ומניחין אותן בארבע בתים שהן מחוברין בעור אחד ושל יד כותבין אותן הארבע פרשיות בארבע דפין על קלף אחד וגוללו כמין ספר תורה מסופו לתחלתו ומניחו בבית אחד.

(רמב״ם, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ב׳, הלכה א׳)

אותן ארבע פרשיות בשתיהן, אבל בשל ראש הן מפוצלות לארבעה קלפים בארבעה תאים נפרדים, ובשל יד הן כתובות ברצף על יריעה אחת ונכנסות לתא אחד. שולחן ערוך הרב, ספר ההלכה של רבי שניאור זלמן מלאדי, מביא את הנימוק הלשוני: "לכתחילה צריך לכתוב ד׳ פרשיות של יד בקלף אחד, שנאמר: ׳והיה לך לאות׳, משמע אות אחד" (שולחן ערוך הרב, אורח חיים, סימן ל״ב, סעיף ג׳). על היד התורה מדברת על "אות" ביחיד, ולכן היא נעשית כיחידה אחת.

ומעניין להעמיד לצד זה את המזוזה. במזוזה יש שתי פרשיות בלבד: "מצוַת עשה לכתוב פרשת ׳שמע׳, ׳והיה אם שמוע׳, ולקובען על מזוזת הפתח. דבשני פרשיות אלו כתיב: ׳וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך׳" (ערוך השולחן, יורה דעה, סימן רפ״ה, סעיף א׳). ההבדל נובע מן הפרשיות עצמן: בארבע מופיע הציווי לקשור על היד ועל הראש, ובשתיים מתוכן מופיע גם הציווי לכתוב על המזוזות. הבית מקבל שתיים, הגוף מקבל ארבע.

"אות", ולמה לא בשבת

המילה שחוזרת בכל הפרשיות היא "אות", שפירושה סימן. וזה מסביר משהו שנראה תמוה: למה לא מניחים תפילין בשבת. ערוך השולחן מביא מדרש הלכה קדום, מכילתא, שמנסח את זה כמעט כמו חידה:

רבי יצחק אומר: הואיל ושבת קרויה "אות" ותפילין קרויין "אות", לא יתן אות בתוך אות.

(ערוך השולחן, אורח חיים, סימן ל״א, סעיף ב׳, בשם המכילתא)

ומכאן המסקנה, בלשונו של ערוך השולחן: "וגנאי הוא לשבת שתצטרך לאות אחר" (ערוך השולחן, אורח חיים, סימן ל״א, סעיף ב׳). שולחן ערוך מסכם את התוצאה: "בשבת ויום טוב אסור להניח תפילין מפני שהם עצמם אות ואם מניחים בהם אות אחר היה זלזול לאות שלהם" (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ל״א, סעיף א׳). התפילין הן תזכורת יומיומית, והשבת היא כבר תזכורת בפני עצמה. אין צורך בסימן על גבי סימן.

אגב, סדר הנחת הפרשיות בארבעת הבתים של תפילין של ראש הוא נושא של מחלוקת ותיקה. הטור, ספר ההלכה של רבי יעקב בן הרא״ש שעליו נבנה שולחן ערוך, כותב עליה בפירוש: "ובדבר זה נפל מחלוקת בין הגאונים, יש מהם סוברים כדברי רש״י ויש מהם כדברי ר״ת" (טור, אורח חיים, סימן ל״ד). מכאן מגיעים המושגים "תפילין של רש״י" ו"תפילין של רבנו תם" שאולי שמעתם. אנחנו לא נכנסים כאן להכרעה, רק מציינים שהשאלה קיימת מאז ימי הגאונים.

ומה כתוב בתפילין של מעלה

יש דרשה יפה שמפנה את השאלה "מה כתוב בתוכן" לכיוון בלתי צפוי. חז״ל שואלים מה כתוב, כביכול, בתפילין של הקב״ה עצמו:

א״ל רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו? א״ל: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.

(ילקוט שמעוני, דברים, רמז תתכ״ה)

"מרי עלמא" זה ריבון העולם. ובהמשך הדרשה מנוסח החילוף במפורש: "אתם עשיתנוני חטיבה אחת בעולם דכתיב שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". כלומר בתפילין שלנו כתוב "ה׳ אחד", ובתפילין שלו, כביכול, כתוב "גוי אחד". זו תמונת מראה: כל צד קושר על עצמו את השבח של השני.

וזה מוליך ישר לשאלת הכוונה. הרמב״ם מתאר מה התפילין אמורות לעשות לאדם שנושא אותן: "קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק" (רמב״ם, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ד׳, הלכה כ״ה). זו לא רשימת דינים, זה תיאור של מצב נפשי.

ורבי משה אלשיך, מפרשני התורה, מעיר שהתורה קוראת "על ידך" למקום שנמצא בעצם כנגד הלב, וזה כדי ללמד ש"צריך תמיד לקשר מחשבת הלב עם מעשה היד, ולא תהיה מעשה הטוב בלי כוונה הראויה אל המעשה, ולא מחשבה לבדה בלי מעשה" (אלשיך, דברים, פרק ו׳, פסוק ח׳). מחשבה בלי מעשה היא רעיון בלבד, ומעשה בלי מחשבה הוא הרגל. עצם המיקום, לדבריו, קושר את השניים.

מה לוקחים מזה

בתוך הבתים אין קמעות, אין שמות סודיים ואין נוסחאות. יש ארבעה קטעים מתוך התורה, אותם קטעים שכל אחד יכול לפתוח ולקרוא. מה שמיוחד בהם הוא לא התוכן החבוי אלא המיקום: את היסודות האלה מצמידים לראש וללב, מדי יום, והרמב״ם אף כותב ש"צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום" (רמב״ם, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ד׳, הלכה כ״ה). וכשהמסורת רוצה לתאר את הקשר בין אדם לקב״ה, היא לא מסתפקת בכך שהאדם נושא את הצהרתו. היא מדמיינת שגם הצד השני נושא משהו.

✨ נקודות לחברותא

• ספר החינוך אומר שארבע הפרשיות נבחרו כי הן "יסודות דת יהודית". אילו ארבעה משפטים הייתם בוחרים לשים מול העיניים כל בוקר, ולמה דווקא אותם?
• "תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו". מה עושה לכם הרעיון ששני צדדים בברית נושאים כל אחד את שבחו של השני?