למה תוקעים בשופר בראש השנה?

תראו, זו אחת השאלות שהכי כיף לשאול, כי כולנו מכירים את הרגע: רגע לפני התקיעה כל בית הכנסת משתתק, ואז נשמע קול שהוא לא מילה, לא מנגינה ולא שיר. והוא עובד כמעט על כולם, גם על מי שלא עוקב אחרי התפילה. אז למה בעצם תוקעים?

מה כתוב בתורה, ומה לא

כאן מחכה הפתעה קטנה. התורה מזכירה את ראש השנה פעמיים, ובשתיהן היא מדברת על תרועה, לא על שופר. "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם", וזהו. לא נאמר במה תוקעים, ולא נאמר למה. את שניהם קיבלנו מהתורה שבעל פה.

וגם את הצליל עצמו. חז״ל למדו מה זו "תרועה" מקול בכי: אמו של סיסרא, שר הצבא שנפל במלחמה בימי דבורה, שמביטה מהחלון ומייבבת על בן שלא חוזר. מכאן שהתקיעה בנויה על קול שבור, אנחה ויבבה.

שלושה טעמים, ולא אחד

וכאן מעניין, כי חז״ל לא הסתפקו בהסבר אחד. בגמרא במסכת ראש השנה מופיעים שלושה כיוונים שונים לגמרי:

• הכתרה - השופר הוא כלי ההמלכה. "מלכיות כדי שתמליכוני עליכם", ובמה? בשופר. ברכות המוסף בנויות בדיוק על זה.
• זיכרון - רבי אבהו שואל למה תוקעים דווקא בשופר של איל, ומשיב שהקדוש ברוך הוא ביקש שיתקעו לפניו בשופר של איל כדי שיזכור לנו את עקידת יצחק, שבסופה נמצא איל אחוז בסבך והוקרב במקום יצחק.
• ערבוב הקטרוג - רבי יצחק אומר שתוקעים פעמיים, לפני תפילת מוסף ובתוכה, "כדי לערבב השטן", כלומר כדי לבלבל את המקטרג. ורש״י מסביר: כשהוא שומע את ישראל מחבבים את המצוות, דבריו נסתמים.

והרמב״ם: זו בעצם אזעקה

תראו איך הרמב״ם לוקח את זה למקום אחר. הוא לא מחפש טעם היסטורי, אלא שואל מה הקול הזה עושה למי ששומע אותו:

אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה.

(רמב״ם, הלכות תשובה ג׳)

שימו לב מה הוא עושה כאן: קודם הוא אומר שזו גזירת הכתוב, מצווה שמקיימים כי כך נצטווינו, גם בלי נימוק. ורק אחר כך הוא מוצא בה רמז. לא במקום המצווה, אלא בתוכה.

מה לוקחים מזה

אולי דווקא זה היופי: על צליל אחד, בלי מילים, נתלו כמה דברים שונים לגמרי: המלכה, זיכרון של אב ובן, בלבול המקטרג, וקול שמעיר. אף אחד מהם לא ביטל את חברו. וכשעומדים שם ושומעים, כל אחד שומע קצת אחרת.

✨ נקודות לחברותא

• על אותה תקיעה עצמה נתנו חז״ל שלושה טעמים רחוקים זה מזה. למה דווקא כאן הם לא בחרו אחד?
• הרמב״ם קורא לשופר "גזירת הכתוב", ומיד מוצא בו רמז. מה זה אומר על ההבדל בין לקיים משהו לבין להבין אותו?