מה זה "כל נדרי", ומה בדיוק מבטלים בו?
חברותא
תראו, זה כנראה הרגע המזוהה ביותר עם יום כיפור: בית הכנסת מלא, ספרי תורה מוצאים מארון הקודש, וניגון שכולם מכירים. ורובנו לא באמת יודעים מה נאמר שם, כי הטקסט ארמי. השולחן ערוך כותב שבליל יום הכיפורים נוהגים ששליח הציבור אומר את כל נדרי, והרמ״א מוסיף שאומרים אותו שלוש פעמים, ומתחילים בעוד יום וממשיכים בניגונים עד הלילה. אז מה מכריזים, מה בדיוק מבטלים, ולמה גדולי הגאונים בכלל התנגדו לזה?
מה מכריזים עוד לפני שמתחילים
לפני כל נדרי מכריזים: "עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל, בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה, אָנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים". והטור מסביר למה, ומביא את דברי ר׳ שמעון חסידא:
כל תענית ציבור שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סמני הקטרת.
(טור, אורח חיים סימן תרי״ט)
החלבנה היא סממן שריחו רע, והתורה כללה אותו דווקא בין סממני הקטורת. תפילה של ציבור שלם, אומר המקור הזה, מתחילה מזה שאף אחד לא נשאר בחוץ.
ומה בדיוק מבטלים
וכאן צריך לדייק, כי זו הטעות הנפוצה. כל נדרי מבטל נדרים ושבועות, אבל תוספות כותבים במפורש שאין מתירים אלא מה שאדם נדר בינו לבין עצמו, ואילו דבר שבין אדם לחברו אין בכוחנו להתיר. חוב, הבטחה או התחייבות כלפי אדם אחר אינם נוגעים לכאן בכלל.
הוויכוח שנמשך מאות שנים
וזה החלק שכמעט לא מספרים, כי על כל נדרי חלקו, ובגדול:
- האם לומר אותו בכלל - רב נטרונאי גאון כתב שבישיבות בבל לא נהגו כך, "אבל אנו לא ראינו ולא שמענו מאבותינו", ורב האי גאון הוסיף שאין מתירין נדרים לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים. ובכל זאת מסכם הטור: "וכבר פשט המנהג בכל המקומות לאומרו".
- על איזו שנה מדובר - רבנו תם התקשה איך מבטלים היום נדרים של שנה שכבר עברה, ולכן שינה את הנוסח לעתיד. הרא״ש דווקא הגן על הנוסח העתיק, שנתקן על נדרי השנה שעברה.
ותראו איך זה נגמר: בנוסח אשכנז אומרים היום את שניהם, "מִיּוֹם כִּפּוּרִים שֶׁעָבַר עַד יוֹם כִּפּוּרִים זֶה, וּמִיּוֹם כִּפּוּרִים זֶה עַד יוֹם כִּפּוּרִים הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה". שתי הדעות נשארו בתוך הטקסט.
אגב, ההסבר המוכר שקושר את כל נדרי לאנוסי ספרד לא מצאנו במקורות שבדקנו. הם עוסקים בנדרים רגילים של אדם על עצמו, והוויכוח עליהם כבר עמד על הפרק בישיבות בבל, הרבה קודם לכן.
מה לוקחים מזה
נוסח שגאונים ביקשו לבטל, ונשאר. שתי דעות חולקות, ששתיהן נשארו באותו משפט. וכל זה נפתח בהזמנה מפורשת גם למי שנחשב "עבריין". יש כאן משהו על מסורת שיודעת להחזיק דברים יחד, בלי למחוק אף אחד מהם.
✨ נקודות לחברותא
- גדולי הגאונים התנגדו לכל נדרי, והוא נשאר. מה זה אומר על היחס בין הכרעת חכמים לבין מנהג שהציבור אימץ ולא הרפה ממנו?
- הערב נפתח בהזמנה למי שנחשב "עבריין" להתפלל יחד עם כולם. למה דווקא זו נקודת הפתיחה של יום הכיפורים?
יש לכם שאלה משלכם?