מה זה "ונתנה תוקף", ומה ידוע על מקורו?

יש רגע אחד במוסף של ראש השנה שכולם מזהים, גם מי שלא מגיע לבית הכנסת כל השנה. הקהל עומד, הניגון משתנה, ומגיעות המילים "מי יחיה ומי ימות". "ונתנה תוקף" הוא פיוט, כלומר שיר תפילה שנוסף לנוסח הקבוע, והוא נאמר בתוך קדושת מוסף.

מה הוא בעצם אומר

הוא מתאר את יום הדין בתמונה של ספר זיכרונות שנפתח ונקרא מאליו, ואז מגיעה הרשימה המפורסמת: "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן, וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן... מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת".

אבל הפיוט לא נעצר שם, וזה בדיוק העיקר. אחרי כל הרשימה מגיעה שורה אחת שהיא כל התשובה שלו:

וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה.

(ונתנה תוקף, מוסף ראש השנה)

ומיד אחריה הוא מפנה את המבט מהאדם אל הקדוש ברוך הוא: "וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לּוֹ, אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלוֹ". תראו איך פיוט שנחשב מפחיד נגמר דווקא באמירה שהדלת פתוחה עד הרגע האחרון.

כמעט כל מילה בו לקוחה ממקום אחר

זה אולי הדבר הכי יפה בו: הוא כמעט לא ממציא, הוא מרכיב.

• מהמשנה - "כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן", כמעט מילה במילה.
• מהגמרא - אחד ההסברים ל"כבני מרון" הוא ככבשים, ורש״י מתאר אותן נספרות ויוצאות זו אחר זו בפתח צר. הפיוט לוקח את התמונה הזאת ומרחיב אותה: "כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה".
• מהנביא - "כִּי לֹא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת" הוא הד לדברי יחזקאל על מי ששב מדרכו וחי.
• מהירושלמי - שלושה דברים מבטלים את הגזרה הקשה: תפילה, צדקה ותשובה. הפיוט שינה את הסדר, וגם את הלשון: לא "מבטלין" את הגזרה, אלא "מעבירין את רוע הגזרה".

ומי כתב אותו, ומתי

וכאן צריך לומר דבר ביושר. המסורת המוכרת ביותר מספרת שהפיוט נכתב בידי ר׳ אמנון ממגנצא, שנרדף על אמונתו ואמר אותו בראש השנה. את הסיפור הזה לא מצאנו במקורות שבידינו: זו מסורת שנמסרה מדור לדור, ולא דבר שאנחנו יכולים להצביע עליו במקור כתוב. מה שכן מצאנו הוא הערה קטנה של החתם סופר, שכתב על העיר מגנצא שביתו של בעל ונתנה תוקף עדיין שם. כלומר, המסורת שקושרת את הפיוט לעיר הזאת הייתה חיה, גם בלי שהסיפור עצמו מתועד לפנינו.

ובדורות האחרונים התגלה משהו מפתיע. בגניזת קהיר, מאגר עצום של כתבי יד ישנים שנשמר בבית כנסת בקהיר, נמצא הפיוט לצד פיוטים ארץ־ישראליים קדומים, ומכאן עלתה האפשרות שמקורו בארץ ישראל, מאות שנים לפני שקמו קהילות אשכנז. חוקרי הפיוט הצביעו גם על כיוון נוסף: בפיוט של רבי אלעזר הקליר, מגדולי הפייטנים של ארץ ישראל הקדומה, מצאו שורות שמרחיבות את לשונו של ונתנה תוקף, ומכאן שהפיוט כבר היה מוכר בימיו. ומי חיבר אותו? על כך אין תשובה. יש המשערים שהיה זה יניי, פייטן ארץ־ישראלי מן הדורות הראשונים, או פייטן בן דורו, אבל זו השערה בלבד.

ואולי זה דווקא מוסיף לו: ייתכן שהמילים שאנחנו אומרים במוסף כבר נאמרו בבתי כנסת בארץ ישראל, דורות רבים לפני שנקשר בהן הסיפור על ר׳ אמנון.

מה לוקחים מזה

הפיוט נזכר בעיקר בגלל השורות המפחידות, אבל המבנה שלו אומר בדיוק הפוך: הרשימה היא ההקדמה, והשורה שאחריה היא העיקר. ואם המילים האלה מלוות תפילה יהודית כבר יותר מאלף שנה, שווה לשים לב מה בדיוק הן אומרות.

✨ נקודות לחברותא

• כמעט כל מילה בפיוט לקוחה מפסוק או מדברי חכמים, והמסורת קשרה אותו לסיפור אחד של מסירות נפש, בעוד כתבי היד שנמצאו מעלים אפשרות שהוא קדום בהרבה. מה נותן לפיוט את מקומו בלב, המילים עצמן או הסיפור שנקשר בהן?
• כולם זוכרים את "מי יחיה ומי ימות", ומעטים זוכרים את השורה שחותמת את הרשימה. למה דווקא השורות שמפחידות הן שנצרבות בזיכרון, ולא זו שמדברת על מה שבידינו לעשות?