למה לובשים לבן ביום כיפור?

תראו, זה אחד הדברים שרואים עוד לפני ששומעים. נכנסים לבית הכנסת בערב יום כיפור, ובמקום מגוון הצבעים הרגיל, הרבה לבן. ומעניין שבמקורות יש למנהג הזה שני טעמים, והם מושכים לכיוונים כמעט הפוכים.

הכיוון הראשון: כמו מלאכים

הרמ״א כותב שנהגו ללבוש ביום כיפור בגדים לבנים ונקיים, "דוגמת מלאכי השרת". וההשוואה הזאת אינה סתם דימוי יפה. הטור מביא בשם פרקי דרבי אליעזר תמונה של סמאל, המקטרג הקבוע על ישראל, שביום הכיפורים אינו מוצא מה לומר נגדם, ופורש בעצמו את הדמיון בין ישראל למלאכים, פרט מול פרט:

• יחפים - מלאכי השרת יחפי רגל, ואף ישראל ביום הכיפורים.
• עומדים - מלאכי השרת אין להם קפיצה, ואף ישראל עומדים על רגליהם ביום הזה.
• נקיים מכל חטא - כמו המלאכים, כך ישראל ביום הזה.
• שלום ביניהם - וזה הפרט האחרון והמפתיע ברשימה.

וילקוט שמעוני מוסיף את משמעות הצבע עצמו: ביום הזה הולכים יחפים ולובשים לבן, "שהוא מלבין כל עונותיהם". הלבן הוא צבע הסליחה.

והכיוון השני: הקיטל

ובאותה שורה עצמה, הרמ״א ממשיך למקום אחר לגמרי:

וכן נוהגים ללבוש הקיטל, שהוא לבן ונקי, גם הוא בגד מתים, ועל ידי זה לב האדם נכנע ונשבר.

(רמ״א, אורח חיים סימן תר״י)

הקיטל הוא חלוק לבן ופשוט, והרמ״א אומר עליו במפורש שהוא גם בגד של מת. כלומר אותו בגד עצמו נושא שני דברים יחד: התרוממות מצד אחד, והזכרה שאנחנו בני אדם וסופיים מצד שני.

ואגב, הכהן הגדול אכן עבד ביום הכיפורים בבגדי בד לבנים. אבל הטעם הזה לא נאמר במקורות שלפנינו על הלבן של הציבור, ולכן לא הבאנו אותו כאן כאחד הטעמים.

מה לוקחים מזה

צבע אחד, ושתי אמירות שנמשכות לכיוונים הפוכים: אנחנו כמו מלאכים, ואנחנו בני אדם שסופם למות. אף אחת מהן לא ביטלה את השנייה, והן פוגשות זו את זו באותו בגד ובאותו יום.

✨ נקודות לחברותא

• אותו בגד לבן מסמל גם מלאכים וגם בגד של מת. איך שתי המשמעויות ההפוכות האלה מתקיימות יחד ברגע אחד?
• במדרש, אחד הדברים שמזכים את ישראל הוא ש"שלום ביניהם". למה דווקא היחסים בין אנשים הם שמעמידים אותם ביום הכיפורים?