מה אסור לעשות ביום כיפור? חמשת העינויים

תראו, זו נקודה שמפתיעה הרבה אנשים. כולם מכירים את הצום, ואז נכנסים לבית הכנסת בערב יום כיפור ורואים אנשים בנעלי בד או גומי. אז מה בעצם הרשימה המלאה, ומה מחבר בין הפריטים שלה?

הרשימה שבמשנה

המשנה במסכת יומא פותחת את הפרק האחרון לא באיסור אחד אלא ברשימה שלמה: אכילה, שתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, ותשמיש המיטה, כלומר יחסי אישות.

ספרתם שישה, ובכל זאת אומרים "חמשת העינויים"? הגמרא עוצרת בדיוק שם, ומשיבה שהשתייה אינה עינוי בפני עצמו אלא כלולה באכילה.

שניים מהפריטים צריכים תרגום:

• סיכה - מריחת שמן על הגוף. הטור מחלק בין שני מצבים: בחולה, גם כשאין בו סכנה, "סך כדרכו ואינו חושש"; ומי שאינו חולה, אסור, ואפילו אינו סך לתענוג אלא כדי להעביר לכלוך. שימו לב שהמקורות כאן מדברים על סיכה בשמן, ומה דינם של תכשירים של ימינו זו כבר שאלה נפרדת.
• נעילת הסנדל - נעל של עור. הרמב״ם מסביר שהעניין אינו הסוליה אלא התחושה, ולכן אדם כורך בגד על רגליו ויוצא בו, "שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף".

אז המטרה היא לסבול?

וכאן מעניין, כי חז״ל שוללים את זה במפורש:

יכול ישב בחמה או בצנה כדי שיצטער... מה מלאכה שב ואל תעשה, אף ענוי נפש שב ואל תעשה.

(תלמוד בבלי, יומא ע״ד ע״ב)

כלומר לא לעשות לעצמנו רע, אלא להרפות. הימנעות ממעשה, לא מעשה.

ולמה דווקא בדברים האלה? בעל ספר החינוך כותב שהמאכל והמשתה ושאר הנאות הגוף מושכים את האדם אחר התאווה, ואין זה ראוי שיבוא ליום דין "בנפש חשוכה ומערבבת מתוך המאכל והמשתה". חמשת הדברים הם בדיוק אלה שבהם מפנקים את הגוף ביום רגיל.

ודבר אחד חשוב לומר במפורש: אותו פרק במשנה ממשיך ועוסק גם בחולה, במעוברת ובילדים, שכל אחד מהם נדון לגופו. הפוסקים דנו גם במיניקה, וכך גם בשאלות של תרופות ותכשירים בימינו. אלה שאלות אישיות ממש, שתלויות באדם מסוים ובמצב מסוים, ונשאלות מרב. הן לא נפסקות מרשימה כללית, וגם לא מכאן.

מה לוקחים מזה

הרשימה נראית ממבט ראשון כמו אוסף של מניעות, אבל הכיוון שחז״ל נותנים לה הפוך: לא להתייסר, אלא להוריד ליום אחד מהשולחן את מה שמעסיק את הגוף. וכשהוא יורד, תשומת הלב מתפנה למקום אחר.

✨ נקודות לחברותא

• הגמרא שוללת סבל לשם סבל ומגדירה את העינוי כ"שב ואל תעשה". מה ההבדל, בפועל, בין להרפות מרצון לבין להתייסר?
• בעל ספר החינוך תולה את העינויים בהפניית תשומת הלב מהגוף. למה, לדעתכם, צריך לשם כך יום שלם, ולא כמה שעות?