מה ההבדל בין סליחה, מחילה וכפרה?

תראו, זו שאלה שנולדת בתוך התפילה עצמה. בעמידה אנחנו אומרים "סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ", ובווידוי של יום כיפור שלוש המילים מופיעות ברצף אחד: "סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֶּר לָנוּ". אם כולן אומרות אותו דבר, למה שלוש? מסתבר שהמקורות עסקו בדיוק בזה, ולא הגיעו לתשובה אחת.

קודם כול, שלושה סוגים של חטא

לפני שמדברים על שלוש דרכי המחיקה, צריך לדעת שיש שלושה שמות לדבר שנמחק. הגמרא במסכת יומא מפרשת את שלוש המילים שבהן מתוודה הכהן הגדול ביום הכיפורים: עוונות הם הזדונות, פשעים הם המרדים, וחטאים הם השגגות.

בעברית של היום: חטא - מה שנעשה בשוגג, בלי כוונה. עוון - מה שנעשה במזיד, ביודעין. פשע - מרד, לא רק לעבור על הכלל אלא לצאת נגדו. שלוש דרגות, מהקל אל הכבד.

שלוש מילים, שלוש עוצמות

ערוך השולחן מסדר אותן זו מול זו:

ויאמר לשון "כפרה" לחטאים, ו"מחילה" לעונות, ו"סליחה" לפשעים. כי החטא קל מעון, דחטא הוא בשוגג ועון הוא במזיד. ועון קל מפשע, דפשע הוא מורד.

(ערוך השולחן, אורח חיים סימן תר״ז)

ומה בין המילים עצמן? "כפרה" היא החזקה מכולן, בלשונו "קינוח והדחה", ניקוי מוחלט שלא נשאר ממנו כלום. "מחילה" באה אחריה, ומקורה בלשון ויתור על תביעת ממון, שאדם מוחל ואינו תובע. ו"סליחה", לפי הסדר הזה, היא הקלה שבשלוש, שהוא סולח ואינו מוחל לגמרי.

ותראו את הסדר: דווקא הקל מכולם, השוגג, מקבל את המחיקה החזקה, והמרד מקבל את הקלה שבהן.

ויש גם דעה הפוכה

וכאן הדיון נעשה כן במיוחד, כי אותו ערוך השולחן עצמו מביא מקור שסותר את הסדר שלו. בתלמוד הירושלמי מובא נוסח וידוי שבו הסדר מתהפך: כפרה על הפשעים, מחילה על העוונות וסליחה על החטאים, ממש להפך. הוא לא מנסה לטשטש את הפער, מציע יישוב משלו, ואז חותם במשפט ענוותן: "ואין קפידא איך שיאמרו, כיון שמצינו הכל".

מה לוקחים מזה

אין כאן נוסחה מדויקת שאם מפספסים אותה הבקשה לא נקלטת. יש כאן שפה עשירה שמנסה לתפוס משהו שקשה לתפוס: כמה דרגות יש בין "עברתי על משהו" ובין "זה כאילו לא היה".

✨ נקודות לחברותא

• לפי הסדר של ערוך השולחן, דווקא החטא הקל זוכה למחיקה השלמה. זה מרגיש לכם צודק, או הפוך ממה שהייתם מצפים?
• "מחילה" נולדה כמילה של ויתור על תביעה בין אדם לחברו. מה זה מלמד על מה שאנחנו באמת מבקשים כשאנחנו אומרים "תמחל לי"?