למה ראש חודש הוא לפעמים יומיים ולפעמים יום אחד?

תראו, זו אחת ההפתעות הקטנות של הלוח העברי. פותחים אותו, ובחודש אחד ראש חודש נמשך יום אחד, ובחודש שאחריו הוא פתאום נמשך יומיים. זו לא טעות דפוס, וגם לא מנהג של עדה מסוימת. זה פשוט מה שקורה כשמנסים להלביש את מחזור הירח על ימים שלמים.

החודש שלנו נמדד לפי הירח

בלוח העברי החודש אינו יחידה שרירותית, אלא מחזור הירח: מהרגע שהלבנה מתחדשת ועד שהיא מתחדשת שוב. הבעיה היא שהמחזור הזה אינו יוצא מספר עגול של ימים. ערוך השולחן, ספרו ההלכתי המקיף של הרב יחיאל מיכל עפשטיין, מנסח את זה בפשטות:

וזהו גם כן הטעם שלפעמים עושים יום אחד ראש חודש, ולפעמים שני ימים. משום דחודש הלבנה הוא עשרים ותשעה יום ומחצה, ותשצ״ג חלקים. ואם כן, בהכרח שחודש אחד יהיה עשרים ותשעה ימים, וחודש אחד שלושים יום, כדי להשוות החצי יום החסר.

(ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תי״ז, סעיף ג׳)

"חלק" הוא יחידת זמן קטנה שבה מחשבים את הלוח. הרמב״ם, מגדולי הפוסקים והוגי הדעות, שכתב גם את הלכות הלוח בפירוט, כותב: "והשעה מחולקת לאלף ושמנים חלקים" (רמב״ם, הלכות קידוש החודש, פרק ו׳, הלכה ב׳). כלומר מחזור הלבנה הוא בערך עשרים ותשעה ימים וחצי, ועוד קצת. ומכיוון שאין סופרים חצאי ימים, יש חודש "חסר" בן עשרים ותשעה יום, וחודש "מלא" בן שלושים.

היום השלושים כבר פותח את החודש הבא

וכאן נמצא הפתרון היפה, בלשונו של הרמב״ם:

יום שלשים לעולם עושין אותו ראש חדש בחשבון זה. אם היה החדש שעבר חסר יהיה יום שלשים ראש חדש הבא. ואם יהיה החדש שעבר מלא יהיה יום שלשים ראש חדש הואיל ומקצתו ראש חדש. ויהיה תשלום החדש המלא שעבר. ויהיה יום אחד ושלשים ראש חדש הבא וממנו הוא המנין.

(רמב״ם, הלכות קידוש החודש, פרק ח׳, הלכה ד׳)

בעברית של ימינו: כשהחודש היוצא חסר, היום השלושים כבר שייך לחודש החדש, וזה ראש חודש של יום אחד. אבל כשהחודש היוצא מלא, היום השלושים משלים אותו וגם פותח את ראש החודש, והיום שאחריו, א׳ בחודש, הוא היום השני. מכאן שני הימים: היום האחרון של החודש שיצא, ויום ראשון של החודש שנכנס.

הרקע לכל זה הוא שבמקור לא חישבו את החודש מראש, אלא קבעו אותו לפי עדים שראו את הלבנה החדשה ובאו להעיד בבית הדין. הרמב״ם מתאר את הרגע: "ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש" (רמב״ם, הלכות קידוש החודש, פרק ב׳, הלכה ח׳). בית הדין המתין ליום השלושים, ואם לא הגיעו עדים, החודש התארך ליום נוסף.

אז מתי זה קורה

לא באקראי. בלוח הקבוע שלנו רוב החודשים ידועים מראש, והרמב״ם מונה אותם:

תשרי לעולם מלא. וטבת לעולם חסר. ומטבת ואילך אחד מלא ואחד חסר על הסדר. כיצד טבת חסר שבט מלא. אדר חסר ניסן מלא. אייר חסר סיון מלא. תמוז חסר אב מלא. אלול חסר. ובשנה המעוברת אדר ראשון מלא ואדר שני חסר.

(רמב״ם, הלכות קידוש החודש, פרק ח׳, הלכה ה׳)

מצירוף שתי ההלכות עולה שכל חודש "מלא" ברשימה הזאת גורר ראש חודש בן יומיים בחודש שאחריו. ונשארו שניים שאינם קבועים, ועליהם כותב הטור, ספר ההלכה של רבי יעקב בן הרא״ש שעליו נבנה שולחן ערוך: "ומרחשון וכסלו פעמים שניהם מלאים, פעמים שניהן חסרים, ופעמים מרחשון חסר וכסלו מלא" (טור, אורח חיים, סימן תכ״ח). שני החודשים האלה הם שמאזנים את החשבון משנה לשנה, ולכן גם ראש חודש כסלו וראש חודש טבת משתנים באורכם משנה לשנה.

ואגב, ראש השנה נמשך יומיים מסיבה אחרת לגמרי, ולא מפני החשבון הזה. ערוך השולחן מסביר שכבר בירושלים נהגו בו שני ימים, "ולא מפני הספק, אלא שכן היתה התקנה" (ערוך השולחן, אורח חיים, סימן ת״ר, סעיף ב׳).

שני הימים ראש חודש, לא אחד ועוד חצי

חשוב להדגיש: אלה לא יום ראשי ויום נספח. לעניין התפילה שני הימים שווים. ערוך השולחן כותב על "יעלה ויבוא" שנאמר בתפילה, שמי ששכח לאומרו בשחרית או במנחה, "מחזירין אותו, בין ביום ראשון בין ביום שני" (ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תכ״ב, סעיף א׳). ואלה סימני היום בכלל: אומרים הלל בדילוג, ביום חול מוציאים ספר תורה וקוראים ארבעה עולים, ומצווה להרבות בסעודה (קיצור שולחן ערוך, סימן צ״ז).

יש אפילו סימן קטן ויפה. כשראש חודש חל בשבת וביום ראשון, מביא שולחן ערוך, ספר ההלכה המרכזי של רבי יוסף קארו, מנהג להוסיף בסוף ההפטרה פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת "ויאמר לו יהונתן", "לזכר שמחר גם כן הוא ראש חודש". הרמ״א, רבי משה איסרליש, שהוסיף לשולחן ערוך את מנהגי אשכנז, מביא שם שיש אומרים שאין מפסיקים מנביא לנביא, ומסיים "וכן נוהגין". ההפטרה של שבת ראש חודש, "השמים כסאי", היא מספר ישעיהו, ו"ויאמר לו יהונתן" היא מספר שמואל, ולכן במנהג אשכנז אין מוסיפים כאן את הפסוקים (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תכ״ה, סעיף ב׳).

מה לוקחים מזה

ראש חודש שנמשך יומיים הוא מה שקורה כשלוח שנה מסרב להתנתק ממחזור הירח. אפשר היה לקבוע חודש קבוע ונוח, אבל אז החודש כבר לא היה חודש של ירח. ערוך השולחן מוסיף לכך שכבה נוספת, בדבריו על ברכת הלבנה: "וכשם שהלבנה תחשך ותאיר, כמו כן ישראל" (ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תכ״ו, סעיף ב׳). הירח שנעלם וחוזר הוא הדימוי של התחדשות, וכמה פעמים בשנה ההתחדשות הזאת נמתחת על פני יומיים במקום יום.

✨ נקודות לחברותא

• הלוח יכול היה להיות פשוט ומדויק, ובחר להישאר צמוד למה שרואים בשמים. איפה עוד שווה לשלם במורכבות כדי לא לאבד את הקשר למקור?
• ההתחדשות של הירח נמשכת לפעמים יום, ולפעמים יומיים. האם גם התחדשות אישית באמת נכנסת ללוח זמנים מדויק?