וירא: מה עושים עם משפט שעלול לפגוע?

רבים מכם מכירים את הרגע הזה, כשאתם בין שני אנשים קרובים. אחד מהם אמר משהו על השני, אולי בצחוק, אולי מתוך עייפות, אולי רק בינו לבין עצמו, ועכשיו הדברים אצלכם. כמה מזה להעביר הלאה, ומה עדיף להשאיר בצד?

בפרשת וירא, שנקראה בשבת כ׳ בחשוון תשפ״ז, יש סיפור קצר שנוגע בדיוק בשאלה הזאת. שלושה אורחים מגיעים לאוהל של אברהם ושרה. לפי רש״י, רבי שלמה יצחקי, גדול פרשני התורה, אלה היו מלאכים שה׳ הביא אל אברהם "בדמות אנשים" (רש״י על בראשית י״ח, א׳). אברהם מגיש להם אוכל, ואז הם שואלים:

וַיֹּאמְרוּ אֵׄלָיׄוׄ אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל.

(בראשית י״ח, ט׳)

שאלה שהתשובה עליה ידועה

מלאכים לא יודעים איפה שרה? רש״י מביא תשובה מהגמרא במסכת בבא מציעא:

יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה אלא להודיע שצנועה היתה כדי לחבבה על בעלה

(רש״י על בראשית י״ח, ט׳)

"צנועה" פירושו שלא הבליטה את עצמה ונשארה באוהל שלה, ו"לחבבה על בעלה" פירושו לעשות אותה אהובה עוד יותר בעיני אברהם. שפתי חכמים, פירוש על רש״י, מסביר איך זה עובד: "לכך שאלו כדי שישיב הוא, הנה באהל, ומתוך זה יראה שהיא צנועה", והכוונה "להודיע לאברהם שהיא צנועה" (שפתי חכמים על בראשית י״ח, ט׳). כלומר, השאלה לא נשאלה כדי לקבל מידע. היא נשאלה כדי שאברהם עצמו יענה, ומתוך התשובה שלו ישים לב מחדש לאשתו.

ויש בפסוק עוד פרט קטן. בספר התורה מסומנות נקודות מעל האותיות אי״ו שבמילה "אליו", ורש״י מביא עליהן דרשה של חז״ל: "שאף לשרה שאלו איו אברהם", כלומר שגם את שרה שאלו איפה אברהם. ומכאן לומדים "שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש" (רש״י על בראשית י״ח, ט׳). "אכסניא" היא המקום שבו מתארחים.

באותו מקום בגמרא מובאת גם דעה אחרת, של רבי יוסי ברבי חנינא: המלאכים שאלו על שרה "כדי לשגר לה כוס של ברכה" (תלמוד בבלי, בבא מציעא פ״ז ע״א), כלומר כדי לשלוח לה את הכוס שבירכו עליה את ברכת המזון.

צחוק בתוך האוהל

אחר כך אחד האורחים מבשר לאברהם: "וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (בראשית י״ח, י׳). שרה שומעת את הדברים מפתח האוהל. התורה מזכירה שאברהם ושרה כבר "זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים" (בראשית י״ח, י״א), ושרה צוחקת:

וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן.

(בראשית י״ח, י״ב)

"בקרבה" פירושו בתוכה, בינה לבין עצמה. "אַחֲרֵי בְלֹתִי" פירושו אחרי שהזדקנתי, ו"עדנה" היא רעננות של צעירים. ו"וַאדֹנִי" הוא אברהם, בעלה. שרה אומרת לעצמה שני דברים: אחד על עצמה, ואחד על אברהם, שהוא זקן. ועכשיו ה׳ פונה לאברהם:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי.

(בראשית י״ח, י״ג)

שימו לב למה שחסר. ה׳ לא מסתיר מאברהם ששרה צחקה, אבל מדבריה הוא מוסר רק את החלק שנוגע לה, בניסוח אחר. המשפט על אברהם נשאר בחוץ. רש״י כותב:

"ואני זקנתי" - שינה הכתוב מפני השלום שהרי היא אמרה ואדוני זקן

(רש״י על בראשית י״ח, י״ג)

"מפני השלום" פירושו כדי לשמור על השלום בין אברהם לשרה, וכדי שאברהם לא ייפגע ממה שאמרה עליו. ובגמרא מובא על כך, בשם בית המדרש של רבי ישמעאל: "גדול שלום שאפי' הקב"ה שינה בו" (תלמוד בבלי, בבא מציעא פ״ז ע״א), כלומר השלום חשוב כל כך שאפילו הקדוש ברוך הוא שינה את הדברים בשבילו. הסיפור גם לא נגמר שם: כששרה נבהלת ומכחישה שצחקה, נאמר לה "לֹא כִּי צָחָקְתְּ" (בראשית י״ח, ט״ו), כלומר: לא כך, צחקת. הצחוק עצמו לא הוסתר, רק המשפט שהיה עלול לפגוע.

שינוי או הסתרה?

לא כל הפרשנים מבינים את השינוי הזה כך. בפירוש העמק דבר מביא הנצי״ב, רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, את דברי חז״ל שה׳ שינה מפני השלום, ומוסיף: "ודאי א״א שיצא דבר שקר מפיו ית׳ חלילה" (העמק דבר על בראשית י״ח, י״ג). "א״א" פירושו אי אפשר, ו"ית׳" פירושו יתברך. הנצי״ב מתחיל מכך שבמילים "הָיְתָה לִּי עֶדְנָה" שרה אמרה שכבר חזרה להיות רעננה (כך דורש אותן גם רב חסדא בגמרא, בבא מציעא פ״ז ע״א), ולכן "וַאֲנִי זָקַנְתִּי" הוא לכאורה ההפך ממה שאמרה. לפי הסברו, ה׳ מסר את דבריה כשאלה של פליאה: האם באמת אלד בזקנתי? הרי חזרתי להיות צעירה, ואם כן איך אלד מאברהם, שעדיין זקן? כך המילים שה׳ אמר נאמנות למה ששרה התכוונה באמת, "אבל אברהם לא הבין הכי מפני השלום", כלומר אברהם לא הבין אותן כך, וזה בשביל השלום. ובלשונו: "העלים הכונה מאברהם" (העמק דבר על בראשית י״ח, י״ג), כלומר הסתיר ממנו את הכוונה.

לפי רש״י והגמרא, ה׳ שינה את דבריה של שרה. לפי הנצי״ב, ה׳ מסר את כוונתה, ורק הסתיר אותה מאברהם. אבל שלושת המקורות נותנים לזה אותה סיבה: השלום שבין שניהם.

וזו מחשבה שלנו, לא של המקורות: בתוך כמה פסוקים, באותו אוהל, יש שתי תנועות הפוכות. לפי הדעה הראשונה שמביא רש״י מהגמרא, המלאכים הוסיפו שאלה, כדי לקרב את שרה ללבו של אברהם. וה׳ השמיט משפט, כדי שמילה אחת לא תרחיק ביניהם. פרשת וירא מפורסמת בהכנסת האורחים הגדולה של אברהם, אבל באוהל הזה מתרחשת גם עבודה שקטה יותר, של מילים קטנות בין שני אנשים. לפעמים קרבה נבנית משאלה אחת נוספת, ולפעמים ממשפט אחד שבוחרים לא להעביר הלאה.

✨ נקודות לחברותא

• לפי הדעה הראשונה שמביא רש״י מהגמרא, המלאכים שאלו שאלה שהתשובה עליה ידועה, כדי לקרב את שרה לאברהם. איזו שאלה אפשר לשאול חבר או חברה שתיתן להם הזדמנות לומר מילה טובה על מי שקרוב אליהם?
• לפי רש״י והגמרא, ה׳ "שינה" את דבריה של שרה מפני השלום, ולפי הנצי״ב הוא מסר את כוונתה, ורק הסתיר אותה מאברהם. מה ההבדל בין שתי הדרכים, ואיזו מהן מוכרת לכם יותר מהחיים?
• ה׳ לא הסתיר מאברהם ששרה צחקה, רק את המשפט עליו. כשאנחנו מעבירים דברים בין אנשים קרובים, איך מבחינים בין מה שחשוב שיידעו לבין מה שרק יפגע?