נח: מי שם לב למי שמאכיל את כולם?

מי שגידל תינוק מכיר את השעות האלה: שתיים בלילה, חמש לפנות בוקר, ושוב בשבע. ומי שמטפל בהורה מבוגר או בבן משפחה חולה מכיר אותן גם הוא. הבית ישן, העולם ממשיך כרגיל, ומישהו אחד ער, כי מישהו אחר תלוי בו.

בפרשת נח, שקוראים בשבת הזאת, ו׳ בחשוון תשפ״ז, רובנו חושבים על המבול: הגשם שלא פוסק, המים שמכסים את הארץ, והתיבה שצפה עליהם. אבל חז״ל שמו לב גם למה שקרה בתוך התיבה. נח, אשתו, שלושת בניו ונשותיהם נכנסו אליה עם בעלי חיים מכל המינים, ונשארו שם כשנה. ומישהו היה צריך להאכיל את כולם.

שנה בלי שינה

מדרש תנחומא, אוסף מדרשים קדום על התורה, מתאר את השנה הזאת כך:

כל אותן י"ב חדש לא טעם טעם שינה לא נח ולא בניו שהיו זקוקין לזון את הבהמה ואת החיה ואת העופות

(מדרש תנחומא, נח סימן ט׳)

"לזון" פירושו להאכיל. והמדרש גם מסביר למה לא היה זמן לישון: "יש בהמה שאוכלת לב' שעות בלילה ויש אוכלת לשלשה". לכל בעל חיים שעת אוכל משלו, וחלק מהשעות האלה נופלות באמצע הלילה.

גם התלמוד הבבלי מספר על כך, בצורת שיחה. אליעזר, עבדו של אברהם, שואל את שם, בנו של נח, איך הם הסתדרו בתיבה. רש״י מפרש שהשאלה הייתה איך יכלו "לעשות לכל בריה ובריה חפצה", כלומר לתת לכל יצור את מה שהוא צריך (רש״י על סנהדרין ק״ח ע״ב). ושם, בנו של נח, עונה:

צער גדול היה לנו בתיבה בריה שדרכה להאכילה ביום האכלנוה ביום שדרכה להאכילה בלילה האכלנוה בלילה

(תלמוד בבלי, סנהדרין ק״ח ע״ב)

בהמשך הוא מספר על יצור אחד, ה"זיקתא", שנח פשוט לא ידע מה היא אוכלת: "לא הוה ידע אבא מה אכלה". יום אחד, כשנח ישב וחתך רימון, נפלה מהרימון תולעת, והזיקתא אכלה אותה. מאז היה נח לש לה מזון, וכשהמזון התליע, היא אכלה (תלמוד בבלי, סנהדרין ק״ח ע״ב). וזו קריאה שלנו: יש כאן יותר מעומס. נח לא ידע, גילה במקרה, ומאותו יום התאים לה את האוכל. יש בזה קשב ליצור שאינו יכול לומר מה הוא צריך.

המחיר שנח שילם

אחרי שהתורה מתארת איך נמחה כל חי מעל פני האדמה, היא אומרת:

וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה.

(בראשית ז׳, כ״ג)

"אך נח" פירושו בפשטות "רק נח": הוא ומי שאיתו היו היחידים שנשארו. אבל רש״י מביא גם קריאה אחרת, שבה המילה "אך" מספרת משהו על מצבו של נח:

"אך נח" - לבד נח זהו פשוטו ומדרש אגדה (ב"ר) גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו

(רש״י על בראשית ז׳, כ״ג)

ההפניה (ב״ר) שבסוגריים היא לבראשית רבה. "גונח" פירושו נאנח מכאב, ו"כוהה דם" פירושו, ככל הנראה, שדם יצא מפיו. פירוש שפתי חכמים על רש״י שואל מניין לרש״י כל זה, ועונה שבפסוק כתוב "אך נח", ו"אך מיעוט היא, ואין כאן שום דבר למעט, אלא נח עצמו היה מתמעט מחיותו שהיה גונח" (שפתי חכמים על בראשית ז׳, כ״ג). לפי המדרש שמביא רש״י, הטיפול המתמשך בבעלי החיים גבה מנח מחיר בגופו.

ויש אומרים, ממשיך רש״י, שפעם אחת התעכב נח בהבאת האוכל לאריה, והאריה נשך אותו. גם מדרש תנחומא מספר זאת, ומוסיף שנח יצא מהתיבה צולע (מדרש תנחומא, נח סימן ט׳).

לא כל המקורות תולים את הסבל הזה בטיפול בבעלי החיים. באותו מקום במדרש תנחומא מובאת גם דעה אחרת, של רב הונא בשם רבי יוסי: נח אכן יצא "גונח וכוהה דם", אבל "מן הצנה", מהקור (מדרש תנחומא, נח סימן ט׳). ועל האריה הגמרא בסנהדרין מספרת סיפור אחר: "אריא אישתא זינתיה". רש״י מפרש: "חמה אחזתו וזנהו ולא היה חושש לדרוס משאר בהמות". "חמה" כאן היא קדחת: האריה חלה בקדחת, והיא שהזינה אותו בלי אוכל, ולכן גם לא טרף אף אחד מבעלי החיים שבתיבה (רש״י על סנהדרין ק״ח ע״ב). בגמרא אין זכר לנשיכה. אבל לפי המדרש שמביא רש״י, ולפי שתי הדעות במדרש תנחומא, השנה בתיבה השאירה סימנים בגופו של נח.

העוף שלא ביקש

ובתוך כל העומס הזה, בנו של נח מספר לאליעזר עוד סיפור קטן אחד:

אורשינה אשכחיניה אבא דגני בספנא דתיבותא א"ל לא בעית מזוני א"ל חזיתיך דהות טרידא אמינא לא אצערך א"ל יהא רעוא דלא תמות

(תלמוד בבלי, סנהדרין ק״ח ע״ב)

בתרגום חופשי: אבי, כלומר נח, מצא את האורשינה שוכב בתיבה "בחדר ספון ומתוקן לו", כלשון רש״י, חדר שהוכן בשבילו. נח שאל אותו: אינך רוצה אוכל? האורשינה ענה: ראיתי שאתה טרוד, ואמרתי לעצמי שלא אטריח אותך. ונח בירך אותו: יהי רצון שלא תמות. רש״י מסביר שאורשינה הוא "עוף ושמו חול בלשון המקרא ואינו מת לעולם" (רש״י על סנהדרין ק״ח ע״ב), והגמרא מביאה על כך פסוק מספר איוב: "וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים" (איוב כ״ט, י״ח), כמו עוף החול אאריך ימים.

וזו כבר מחשבה שלנו, לא של המקורות: בתיבה כולם היו צריכים את נח. כל יצור חיכה לשעה שלו ולמנה שלו. והנה יצור אחד הסתכל על נח וראה לא רק את מי שמביא את האוכל, אלא גם אדם טרוד ועמוס. ודווקא היצור הזה קיבל מנח ברכה לחיים שאין להם סוף. אולי יש בזה משהו גם בשבילנו: מי שרואה את האדם שמטפל, ולא רק את מה שהוא מביא, נותן לו משהו שאין בשום ארוחה.

✨ נקודות לחברותא

• האורשינה בחר לא לבקש אוכל כדי לא להטריח את נח, ונח בירך אותו. האם תמיד נכון לא לבקש ממי שעמוס? מתי דווקא הבקשה היא סוג של כבוד וקרבה?
• נח גילה מה הזיקתא אוכלת רק במקרה, כשחתך רימון. יש סביבכם מישהו שצריך משהו ועדיין לא מצאתם מה?
• מי סביבכם ער עכשיו בלילות בשביל אחרים? מה יכול לגרום לאנשים האלה להרגיש שרואים אותם?