החבר שאף אחד לא עזב

קרוב יותר מאח

הפסוק המלא ממשיך לכיוון מפתיע:

רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב וּבֵית אָחִיךָ אַל תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק

(משלי כ״ז, י׳)

ביום אֵיד, כלומר ביום של צרה, הפסוק אומר שלא ללכת לבית האח, ומסיים ש"טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק". המהר״ל מבין את "רֵעֲךָ" כחבר במובן הפשוט, ומסביר שהפסוק מלמד: כשחסר לנו משהו ואנחנו רוצים לשאול עצה, עדיף לפנות אל החבר ולא אל האח. ולמה? כך הוא עונה:

וזה כי הריע שהיה איש רחוק ונתקרב אליו, מזה תוכל לדעת ולהבין כי החבור הזה הוא גדול יותר שאם לא כן לא התחבר אליו ומפני כך גדול החבור שלהם. ולא כן אחיו שאין החבור שלהם רק מצד שנולדו מן אב אחד ואין החבור הזה כמו החבור של הריעים

(מהר״ל, נתיבות עולם, נתיב אהבת ריעו, פרק א׳)

את האח מקבלים בלידה. רֵעַ, חבר, היה פעם "איש רחוק", ונעשה קרוב. מעט אחר כך המהר״ל מוסיף הבחנה חדה: שם האח בא "מצד התולדה", כלומר מעצם הלידה, ואילו "שם הריעות הוא מצד החבור בעצמם". אחים אנחנו בזכות ההורים. חברים אנחנו בזכות עצמנו.

למה כתוב "קנה"

במסכת אבות אומר החכם יהושע בן פרחיה: "עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר" (משנה אבות א׳, ו׳). המשנה עצמה לא מסבירה למה בחרה בפועל "קנה". הרמב״ם, בפירושו למשנה, עוצר על לשון הקנייה: המשנה לא אמרה "עשה לך חבר" או "התחבר לאחרים", אלא "קנה". לדבריו, אדם צריך לקנות לעצמו אוהב, כלומר חבר קרוב, שבזכותו יתוקנו מעשיו וכל ענייניו. ואם אינו מוצא חבר כזה, הקנייה דורשת מאמץ:

ואם לא ימצאהו צריך להשתדל בו בכל לבו, ואפילו אם יצטרך שימשכנו לאהבתו עד שישוב אוהב ולא יסור מהמשך תמיד אחר רצונו עד שתתחזק אהבתו

(רמב״ם, פירוש המשניות, אבות א׳, ו׳)

כלומר, צריך להשתדל בכל הלב, למשוך את האחר אל האהבה וללכת אחרי רצונו שוב ושוב, עד שהאהבה תתחזק. כדאי לדייק: הרמב״ם מדבר כאן על סוג מסוים של חבר. הוא מביא חלוקה של אריסטו לשלושה סוגי אוהבים: "אוהב תועלת", כמו שותפים בעסק; "אוהב מנוחה", קשר שנותן הנאה או ביטחון; ו"אוהב מעלה", קשר שבו שני החברים רוצים יחד את הטוב, וכל אחד נעזר בחברו כדי ששניהם יגיעו אליו. ועל אוהב המעלה כותב הרמב״ם: "וזה האוהב אשר צווה לקנותו", זה החבר שהמשנה ציוותה לקנות.

לא כל המפרשים קוראים כך את המשנה. רש״י על אבות א׳, ו׳ מביא שתי דעות: שה"חבר" הוא ספרים, או שהוא חבר ממש. ובעל תוספות יום טוב מסיק מדברי הברטנורא, מפרש המשנה הנודע, שהברטנורא מדבר על חבר ללימוד תורה (תוספות יום טוב על אבות א׳, ו׳). ובמדרש שמואל, אוסף פירושים על מסכת אבות, מובא בשם רבי מנחם לבית מאיר, באחד מפירושיו, כיוון הפוך מזה של הרמב״ם. לדבריו, דווקא הפועל "עשה", שנאמר על הרב, מלמד שצריך לטרוח: אם אין רב זמין, צריך להשקיע בתלמיד ותיק, כלומר מנוסה, ולעזור לו להשלים את עצמו, כדי שאחר כך יהיה אפשר ללמוד ממנו. ואילו בחבר "אינו צריך להתעמל כ״כ", כלומר לא צריך להתאמץ כל כך, אלא אפשר לקנות "מהמזומן מאשר ימצא", ממי שנמצא בהישג יד (מדרש שמואל על אבות א׳, ו׳).

המחיר

רבנו יונה, בפירושו לאותה משנה, כותב שמי שלא מוצא חבר טוב בחינם, יקנה אותו בכספו, ואפילו "יבזבז נכסיו", כלומר יוציא את רכושו ביד רחבה, כדי להשיג חבר טוב. ומיד הוא מציע דרך אחרת:

או שיקנהו בפיוס דברים ובלשון רכה ולא יקפיד בדבריו ויסבול אמרי פיהו אף כשיאמר דבר כנגדו אל ישיבהו מענה. שבלא כן לא ישאר באהבה שהדעות חלוקים הם

(רבנו יונה על אבות א׳, ו׳)

בדרך הזאת המחיר אינו כסף. הוא מילה רכה, ויתור על העלבון וסבלנות כלפי מה שנאמר נגדנו. אצל רבנו יונה הקנייה לא נגמרת ביום שמצאנו חבר, אלא היא מה שמחזיק את החברות לאורך כל הדרך, "שבלא כן לא ישאר באהבה". הוא מביא לכך פסוק ממשלי: "מְכַסֶּה פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה וְשֹׁנֶה בְדָבָר מַפְרִיד אַלּוּף" (משלי י״ז, ט׳). מי שמכסה על הפגיעה של חברו, לדבריו, "מבקש אהבה כי על ידי זה תתקיים אהבתם". ומי שחוזר על מה שחברו אמר נגדו ומספר לאחרים "ראו מה אמר פלוני", מרחיק ממנו את אלופו, כלומר את חברו הקרוב.

כשאף אחד לא בוחר

מכאן אנחנו מוסיפים מחשבה משלנו, שהמקורות לא אומרים במפורש. אם חברות היא קשר שקיים מפני שבחרנו בו, ואם היא נשמרת בזכות מאמץ מתמשך, אולי מובן למה חברות יכולה לדעוך בלי מריבה. אחים נשארים אחים גם כשהם לא מדברים. חבר או חברה נשארים קרובים כל עוד מישהו ממשיך לבחור בהם. כשהבחירה נעצרת, אין מה שיחזיק את הקשר.

אבל אותה מחשבה עובדת גם בכיוון ההפוך. המהר״ל כתב שהרֵעַ "היה איש רחוק ונתקרב", ושדווקא משום כך הקשר הזה גדול. הוא אף מביא לכך ראיה מהפסוק "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב" (ישעיהו נ״ז, י״ט): הרחוק מוזכר לפני הקרוב. המהר״ל מחבר את הפסוק לדברי חז״ל על בעלי תשובה, אנשים שהתרחקו מה׳ וחזרו אליו: במקום שבו הם עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. והוא מסביר: "מפני שהיה מרחוק ונתקרב והחבור שלו יותר". חבר שהתרחק חזר להיות קצת רחוק, וכדי שיתקרב שוב צריך מישהו שיבחר בו מחדש. ואם נלך בעקבות דבריו, קשר שייבנה מחדש אינו חייב להיות קטן מהקשר הקודם, ואולי אף יהיה גדול ממנו. לא צריך לשם כך לסלוח על משהו שלא קרה, ולא להסביר את השנים שעברו. הפסוק לא אמר "אל תריבו", אלא "אַל תַּעֲזֹב". ולפעמים לעזוב זה פשוט להפסיק לבחור, ולחזור זה לבחור שוב.

✨ נקודות לחברותא

• לפי המהר״ל, הקשר בין רֵעִים גדול מהקשר בין אחים, כי הוא בא "מצד החבור בעצמם". יש חבר או חברה שהיינו רוצים לבחור בהם שוב? מה יהיה המשפט הראשון שנאמר להם?
• המשנה בפרק החמישי של מסכת אבות מבחינה בין שתי אהבות. אהבה "שֶׁהִיא תְּלוּיָה בְּדָבָר", כלומר אהבה שקיימת בגלל דבר מסוים, נגמרת כשהדבר הזה נגמר: "בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה". ואילו אהבה "שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר", כמו אהבת דוד ויהונתן, "אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם" (משנה אבות ה׳, ט״ז). איך זה מסתדר עם חבר שצריך להמשיך "לקנות"? האם המאמץ מעיד על אהבה תלויה, או שהוא הדרך אל אהבה שאינה תלויה?